המקומות בהם אסור לעורכי דין לפרסם על פי תקנון לשכת עורכי הדין בישראל:
- במקום שבו נאסרת פרסומת בכלל, כגון במקום ציבורי, במוסד חינוכי, בבית חולים או במוסד ציבורי אחר.
- במקום שבו הפרסומת עלולה להפריע לאדם או לציבור, כגון במקום שבו מתקיימת פעילות דתית או פוליטית.
- במקום שבו הפרסומת עלולה להטעות את הציבור, כגון במקום שבו הפרסומת אינה מכילה את כל המידע הדרוש ללקוח.
בנוסף, אסור לעורכי דין לפרסם את שירותיהם באופן הבא:
- באמצעות פרסומת אישית, כגון פרסומת ישירה בעיתונים, בטלוויזיה או ברדיו.
- באמצעות פרסומת המציגה את עורך הדין כמי שהוא בעל ידע או ניסיון מיוחדים, אם אין לכך אסמכתאות.
- באמצעות פרסומת המבטיחה ללקוח תוצאות מסוימות, אם אין לכך ביטחון.
עו"ד המפר את התקנות האמורות עלול להיכנס לכלא לתקופה של עד שלוש שנים או לקנס של עד 25,000 ש"ח.
להלן כמה דוגמאות למקומות שבהם אסור לעורכי דין לפרסם את שירותיהם:
- בתוך בית כנסת, מסגד או כנסייה.
- בתוך בית חולים או מוסד רפואי אחר.
- בתוך בית ספר או מוסד חינוכי אחר.
- בתוך תחנת רכבת או אוטובוס.
- בתוך מרכז מסחרי או במקום אחר שבו מתקיימת פעילות מסחרית.
חשוב לציין כי התקנות האמורות אינן חלות על פרסומת פנימית, כגון פרסומת בעיתון של לשכת עורכי הדין או פרסומת באתר האינטרנט של לשכת עורכי הדין.
המקומות שבהם מותר לעורכי דין לפרסם:
להלן כמה דוגמאות לפרסומים מותרים של עורכי דין:
- פרסומת בעיתון מקצועי המציגה את תחומי ההתמחות של עורך הדין בלבד.
- פרסומת באתר אינטרנט לעורכי דין מקצועי המציג את השירותים של עורך הדין.
- מודעת דרושים לעוזר משפטי המתפרסמת בעיתון מקצועי.
- מודעת תודה ללקוח המתפרסמת באתר האינטרנט של עורך הדין.
